טקס לזכרו ולכבודו של עמירם אחירותם
ביום שני, ה-29.1 נערך בבית ספרנו טקס הסרת הלוט מארון הספרים לזכרו ולכבודו של עמירם אחירותם, מחנך ומורה לספרות. עמירם היה מורה אהוב ונערץ על תלמידיו. הוא לימד בתיכון קוגל והעמיד תלמידים הרבה.
בטקס שנערך לכבודו השתתפו תלמידים בהווה, אנשי שלומו, קרובי משפחה, מנהל קוגל לשעבר, דב רוזנפרב, מורי קוגל מהעבר, מ"מ ראש העיר, ראשת מנהל החינוך, ראש האגף העל יסודי, מנהלת הספריות העירונית בחולון ותלמידיו בעבר.
הדוברים נשאו דברים מרגשים ונוגעי לב, ביניהם הושמעו קטעי מוסיקה שנוגנו בכינור על ידי תלמיד כיתה י אור אליאסי. לבסוף הוסר הלוט ליד הספריה המכילה את ספריו והנוכחים התפזרו לדרכם.
היה מרגש מאד לשמוע את הדוברים שכאחד תיארו את מעלותיו של עמירם ואת נוכחתו המורגשת והמשפיעה על כל תלמידיו והקולגות שעבדו עמו במהלך השנים.
.jpeg)
בעל תפקיד יש לו תחליף בתפקידו אבל לאף אדם אין באמת תחליף. הוא אחד. אכן, בבתי העלמין יש אלפי אנשים שאין להם תחליף.
עמירם, כולם מדברים עליך שהיית ציני ומושחז בחשיבה ובלשון. בטוחני שלאחר שתניף בביטול את הטקס המרגש שערכו לך, תוכל גם להתמלא בכל הזכויות שהותרת כאן, במעשיך שהולכים אחריך וברבות מטביעות אצבעך שהשארת במי שנקרה בדרכך. תלמידים, מורים, קולגות, אנשים.
זכית, עמירם. אומנם לא השארת צאצאים בעולם והספרים בספריה הם רק ספרים, אך אנשים רבים נהנו מאורך וזכו בך. אשריך.
[דברים שנכתבו על ידי אלון אופיר, מחנך יב 1 ורכז הוראת הספרות]
חזרתי הביתה היום נוגה לאחר הטקס לזכרו של עמירם. לא זכיתי להכירך כמורה, אלא נתקלתי בך באקראי במפגשים בודדים, אך היום התקנאתי שלא זכיתי להכירך כאדם. הדברים שנשאו לזכרך מוקיריך היו מעבר לרגש, אלא היה בהם כדי לחוש את ההחמצה שיש באבדת אדם.
אמרתי לעצמי, אם כבר לבחור בהוראה, או אם ההוראה בחרה בך, שתהיה ראוי לעמוד מול כיתה, ללמד דבר בעל ערך, לחנך ולהיות אדם שנושאים אליו עיניים.
העבודה שלנו נוגעת בנפש הילדים. היא עלולה לפצוע בנקל, אך עשויה לרומם באחת. לפיכך עלינו לפעול בה בחרדת קודש כאילו בתוך חדרם של ילדינו הפרטיים אנו פוסעים.
הייתי שמח בעמירם שאלה הם תלמידיו שעמדו שם ודברו בשבחו, הייתי שמח בעמירם שיש לו תמי כזו (ועוזריה) שהרימו את הטקס הזה לכבודו בבית החינוך קוגל שהיה כביתו השני, הייתי שמח בעמירם שאוהביו באו לחלוק עמו את המעמד הזה.
.jpeg)